זֶה אֵינוֹ חֻרְבָּן חָדָשׁ. זוֹ אֵינָהּ מִלְחָמָה חֲדָשָׁה. אֲנָשִׁים כּוֹאֲבִים כָּל חַיֵּיהֶם. הֵם נוֹפְלִים, מִתְרַסְּקִים וְקָמִים אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָעוֹלָם אֵינוֹ אִתָּם וְהֵם בּוֹדְדִים. זֶה שֶׁאִבֵּד אָדָם יָקָר לוֹ מִכָּל, זֹאת שֶׁחָלְתָה וְהִרְגִּישָׁה כִּי אֵין עוֹד תִּקְוָה, פְּרִידוֹת, הִתְרַסְּקוּיוֹת, נְטִישׁוֹת. אָז מָה יוֹצֵא דֹּפֶן? הַפַּעַם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹתְחִים

עד לפני שלושה שבועות דניאל חי בעולם הכי מוזר בעולם. עולם עם שפה מוזרה, כללים מוזרים והכי גרוע, אנשים מוזרים. הוא הגיע לכוכב הזה לפני הרבה זמן ובאמת שניסה ללמוד את כל המנהגים: להסתכל להם בעיניים, לראות איך גבות מתקערות מרמזות על כעס ומתקמרות על תמיהה, איך

1. פסיכולוגים קלינים הם בדרך כלל מהמפלגה הכי שמרנית שיש. חדר, יום, שעה. הכל קבוע ועקבי ואפילו הרהיטים נשמרים להם מלזוז. אי אפשר להאשים אותנו. את התורה שלנו ינקנו מאדמור"ים חכמים ששכנעו אותנו בקיום מצוות פסיכואנליטיות. השעה נמשכת חמישים דקות והעולם סובב כמנהגו. גם מטופלים הם בדרך