עשרה דברים (שאולי) רציתם לשאול על אילמות סלקטיבית (Selective Mutism)
הילד שלי אינו מוציא מילה בגן אבל כשהוא בבית הוא מדבר בלי הפסקה. זה אילמות סלקטיבית?
אם השתיקה נמשכת יותר מחודש ואינה מיוחסת לחוסר ידע או נגרמת כתוצרה מהפרעת תקשורת (אוטיזם) אז יש סיכוי גבוה שכן.
מה זה אילמות סלקטיבית?
אילמות סלקטיבית מוגדרת כהפרעת חרדה אשר מתאפיינת בכישלון לדבר במקומות מסוימים שבהם מצופה מהילד לדבר. זאת, בניגוד למקומות אחרים בהם הוא מדבר באופן ברור וללא קושי אמיתי. היא נחווית בעיקר במקומות חברתיים למרות שלילד יש יכולת ורבלית גבוהה ותקינה.
האם אין זה פשוט חוסר רצון של הילד לדבר? כלומר, הוא בוחר בכך?
בעבר ההפרעה הזו אכן נקראה אילמות אלקטיבית – אילמות מתוך בחירה משום שאכן סברו כך. עם זאת, כיום ברור שילדים שסובלים מכך אינם בוחרים אלא שותקים בשל קושי רגשי. לכן, כיום שם ההפרעה השתנה.
מהן הסיבות לכך?
הספרות הפסיכולוגית מתייחסת לסיבות מולדות – ילדים הנולדים עם טמפרמנט רגיש במיוחד, אינהיביציה (עַכָּבָה) התנהגותית שיוצרת נטייה (דיספוזיציה) להופעת ההפרעה בהמשך לבין סיבות סביבתיות – למידה מסביבה שנותנת באופן מודע או לא מודע חיזוקים לשתיקה ולהתנהגות הנמנעת. היום אנחנו מתייחסים לקשר מורכב בין התורשה לסביבה בהפרעה זו. לדוגמא: ילד אשר מגיע לעולם עם רגישות גבוהה אך גם מרגיש קרבה סימביוטית לאם בעקבות שתיקה זו.
האם אילמות סלקטיבית נגרמת רק בשל חרדה גבוהה?
כן ולא. כיום, כאמור, מתייחסים לאילמות סלקטיבית כאל הפרעת חרדה ואכן התמונה הקלינית מאששת. עם זאת, ממצאים אחרים מתייחסים לרצון להשיג שליטה בסביבה כאוטית או פתולוגית ולקיומה של תוקפנות (גם כדי להשיג שליטה). כך או כך, סימפטום השתיקה מבטא מצוקה חריפה של הילד ללא קשר לסיבותיו.
כמה זה נפוץ?
כ – 1% אחד מהאוכלוסייה יסבול מאילמות סלקטיבית שנפוצה יותר בבנות מאשר בבנים. שליש מהילדים יסבלו גם מהפרעת חרדה נוספת ומספר גדול מהם ללא טיפול יחווה גם את הקושי בבגרותו.
מתי צריך לטפל ומתי זה יחלוף מעצמו?
יש להבדיל בין תופעה חולפת אשר תתרחש ברגעי משבר, מעברים והסתגלות לבין הישארותו של הסימפטום לאורך זמן. אם יש חשש, מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי באשר להתערבות טיפולית.
מהם דרכי הטיפול המומלצים?
בחברותא אנו ממליצים ראשית על הערכת הקושי בשיחה עם ההורים והגורמים החינוכיים בחיי הילד. לאחר מכן יוחלט על סוג הטיפול:
טיפול פסיכולוגי פרטני
יצירת מרחב בטוח, מוגן ואינטימי אשר בתוכו אפשר לחקור את הגורמים הישירים והעקיפים אשר הביאו להיווצרות הסימפטום. טיפול זה יוכל להשתמש באלמנטים דינמיים של משחק על מנת לזהות את הדפוסים באופן רך ולא מאיים ולהשתמש גם בהיבטים קוגניטיביים-התנהגותיים הכוללים חשיפה הדרגתית ומשימות.
טיפול קבוצתי
בחברותא יש לנו ניסיון מעודד ומרגש של הצלחה על אילמות סלקטיבית בקבוצה טיפולית. ילדים אלו יכלו באופן הדרגתי ובעזרת תקשורת עם ילדים אחרים בקבוצה (אשר מגיעים עם קשיים אחרים) לגלות מודעות לבעיה ולהתמודד איתה בהצלחה. ייתכן שדווקא הקשר הטיפולי עם הילדים האחרים אשר אינו שם אותם במרכז מחד אך נותן להם תמיכה והכלה מאידך, מעודד אותם לפרוץ את החומות הגבוהות שלא נסדקו בטיפול הפרטני. עם זאת, ההפניה לטיפול קבוצתי תהיה זהירה ותבחן קודם כל את סף החרדה של הילדים בבואם לאינטק (התהליך הראשוני).
הדרכות הורים והתערבויות מערכתיות
בשל הקשר ההדוק בין סביבתו של הילד והיווצרות והימשכות ההפרעה, נשים דגש רב על ליווי ההורים והמערכת החינוכית. ליווי זה ינסה לזהות האם קיימים גם דפוסים אשר משמרים קושי זה וניסיון לשנותו.
