הבלוג

עשרה דברים (שאולי) רציתם לשאול על אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) הילד שלי אינו מוציא מילה בגן אבל כשהוא בבית הוא מדבר בלי הפסקה. זה אילמות סלקטיבית? אם השתיקה נמשכת יותר מחודש ואינה מיוחסת  לחוסר ידע או נגרמת כתוצרה מהפרעת תקשורת (אוטיזם) אז יש סיכוי גבוה

אז מה זה טיפול קבוצתי? מה קורה שם? מה זה קשור למיומנויות חברתיות? בעצם הכל: עמידה בתור בדרך לברזייה, היכולת למשחק קלפים משותף, להבין מתי הזמן הנכון לדבר בשיעור, הקלדה בקבוצת ווטסאפ ועוד. מיומנויות חברתיות הן בעצם סדרה של יכולות בין אישיות ובתוך קבוצה שמאפשרות

בסרט "התחלה" יושב הגיבור עם נערה בבית קפה כדי ללמד אותה על שליטה בחלומות, או באופן מדויק יותר על שליטתו של החולם בחלומו שלו. הם מדברים על תיאוריות ואסטרטגיות כאשר הנערה שואלת: "תאמר לי, כיצד ניתן לגרום לאדם להאמין כי החלום שלו הוא המציאות?". "החלומות

"שאלתי את הבן שלי מה הוא עושה אצלך בטיפול והוא אמר ששיחקתם טאקי. שאלתי אם גם דיברתם והוא אמר שלא. מה זאת אומרת?" "תשמעי… גם אני יכולה לשחק עם הבת שלי, לא בשביל זה אני משלמת". "איתנו לא שיחקו אף פעם. אנחנו לא מבינים למה

לאחר אבחנת האוטיזם פונים אלינו הורים רבים ושואלים כיצד ניתן ללמוד על כך. לשמחתנו, בשנים האחרונות יש הרבה דרכים ללמוד על עולמם המורכב והמרתק של האוטיסטים. בעוד שיש המון ספרות מקצועית יש גם ספרי קריאה, רומנים ותכניות טלוויזיות אשר נותנות לנו אפשרות ללמוד באופן מפתיע

קבוצה, חברותא, 2019. ילדים בני 10-12. אדם: "אני רוצה להגיד לכם משהו, עשיתי אבחון ואני אוטיסט". קבוצה: "אבל.. אתה ממש לא נראה ככה… אנחנו מכירים אותך, אתה… אדם". אדם: "אני עדיין אדם… ואני אוטיסט". קבוצה: "אז מה זה אומר?". – השמות בדויים (אבל לא מקריים)

1.   סיזיפוס בסך הכל רצה לעשות מעשה טוב אבל ממתי לעשות טוב תמיד נגמר טוב בעיקר כשמסתכסכים עם המלך? לכן, כאשר סיזיפוס רצה למנוע את חטיפתה של אגינה היפה, בתו של איזופוס, אל הנהר, הוא הסתבך עם לא אחר מאשר זאוס שחשק בה. זאוס,

עד לפני שלושה שבועות דניאל חי בעולם הכי מוזר בעולם. עולם עם שפה מוזרה, כללים מוזרים והכי גרוע, אנשים מוזרים. הוא הגיע לכוכב הזה לפני הרבה זמן ובאמת שניסה ללמוד את כל המנהגים: להסתכל להם בעיניים, לראות איך גבות מתקערות מרמזות על כעס ומתקמרות על

זֶה אֵינוֹ חֻרְבָּן חָדָשׁ. זוֹ אֵינָהּ מִלְחָמָה חֲדָשָׁה. אֲנָשִׁים כּוֹאֲבִים כָּל חַיֵּיהֶם. הֵם נוֹפְלִים, מִתְרַסְּקִים וְקָמִים אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָעוֹלָם אֵינוֹ אִתָּם וְהֵם בּוֹדְדִים. זֶה שֶׁאִבֵּד אָדָם יָקָר לוֹ מִכָּל, זֹאת שֶׁחָלְתָה וְהִרְגִּישָׁה כִּי אֵין עוֹד תִּקְוָה, פְּרִידוֹת, הִתְרַסְּקוּיוֹת, נְטִישׁוֹת. אָז מָה יוֹצֵא דֹּפֶן? הַפַּעַם

1. פסיכולוגים קלינים הם בדרך כלל מהמפלגה הכי שמרנית שיש. חדר, יום, שעה. הכל קבוע ועקבי ואפילו הרהיטים נשמרים להם מלזוז. אי אפשר להאשים אותנו. את התורה שלנו ינקנו מאדמור"ים חכמים ששכנעו אותנו בקיום מצוות פסיכואנליטיות. השעה נמשכת חמישים דקות והעולם סובב כמנהגו. גם מטופלים

  1 אני נכנס לקליניקה כרגיל. שואב קצת עם הדייסון, מסדר את השולחן ומזיז משחק שש בש יתום שנשכח לו בפינה. מסדר את הכורסא ואת הספה. אני סוגר את הדלת כדי לשמור על פרטיות ויוצא לרגע החוצה, כמו תמיד, כדי לשאוף אויר צח לפני שאני

משחק המבוך (corridor) הוא אחד מהמשחקים שאני הכי נהנה לשחק עמו עם מטופלים בקליניקה. לפעמים אני חוטא לשפה הדינמית הטהורה ורומז קלות לילדים בחדר על כך  ולפעמים הם רק מבחינים בשפת הגוף שלי וצוחקים מההתלהבות הנראית שלי שהם בוחרים בו. אז קודם כל זו אכן

איפה דן פגיס   הִתְחַבֵּאתִי בַּחֶדֶר, אֲבָל שָׁכַחְתִּי אֵיפֹה. בָּאֲרוֹן אֵינֶנִּי. וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן. גַּם לֹא בַּמִּבְצָר הַגָּדוֹל בֵּין רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן. הָרְאִי רֵיק מִמֶּנִּי. לְרֶגַע נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי בַּתְּמוּנָה עַל הַקִּיר. בְּאֶחָד הַיָּמִים אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִקְרָא לִי אֶעֱנֶה וְאֵדַע: הִנְנִי. עמוס היה ילד בן

התמונה המצורפת פה היא אחד מהאהובות עלי והיא מקבוצה טיפולית של בני נוער בחברותא.בהתחלה זה לא היה פשוט. הם לא היו יכולים להיפרד ממנו. לרגע הסכימו לשים אותו בכיסם. למשש אותו קלות מדי פעם כדי להבחין שהוא עדיין שם ואולי להירגע ממגעו. לזנק לכל ציוץ

🎈 בטיפולים הקבוצתיים שלנו יש מעגל ילדים, מעגל משחקים ולפעמים… מעגל טלפונים. הם לא מרפים מהם בקלות וכמעט אפשר לחלק את התירוצים שלהם (ושלנו…) לנושאים עיקריים: 📱 תירוץ המוצץ – "אני לא משתמש בו… רק מחזיק, רק נוגע…. רק ממשש, נשבע שלא פותח" 📱 תירוץ רופא בניידת טיפול

הפעם הראשונה שניסיתי לגדל הייתה שהייתי סטודנט. לפני זה גרתי עם ההורים, כך שלגדל לא היה כל כך אופציה. הראשונות היו הפטוניות. שתלתי אותן בתוך אדנית רחבה שהשקיפה לתוך מפרץ חיפה וביום טוב אפשר היה לראות את החרמון. הפטוניות גדלו במגוון צבעים יפהפה וכיסו את