|
תארו לכם שאתם צריכים להתכונן לשיחה. לא להרצאה מול מאתיים איש. לשיחה. לחשוב מראש מה תגידו, איך תחייכו, מתי תסתכלו בעיניים ומתי כבר אפשר להפסיק להסתכל. להיזכר איך האחרים עושים את זה ולנסות גם. ובזמן שאתם מדברים, להמשיך לבדוק אם אתם עושים את זה נכון.
עכשיו תארו לכם שזה חלק גדול מהיום שלכם.
קוראים לזה מסקינג (Masking), הסוואה או מיסוך. אוטיסטים שמסתירים או מדכאים מאפיינים טבעיים שלהם כדי להתאים לציפיות החברתיות. לפעמים הם יודעים שהם עושים את זה ולפעמים זה כבר כל כך אוטומטי שהם בכלל לא שמים לב. יש כאלו שלמדו להסוות הרבה לפני שידעו שהם אוטיסטים.
איך זה נראה? זאת בדיוק הנקודה. הרבה פעמים זה נראה מצוין.
הוא מסתכל בעיניים למרות שזה לא נעים לו. היא מחייכת ומחקה את טון הדיבור של החברה שלה. הוא עוצר את תנועות הידיים שעוזרות לו לווסת את עצמו. היא ממשיכה בשיחה למרות שהרעש מציף אותה וכבר מזמן לא ברור לה על מה מדברים.
ואנחנו רואים מישהו רגוע. משתתף. מסתדר.
בפנים יכולה להתרחש עבודה שלמה של פיקוח, חיקוי והסתרה. כל מילה נבדקת, כל תנועה עוברת בקרה. לפעמים זו ממש תחושה של לשחק דמות כדי לעבור את היום. ובסוף היום צריך להתאושש מכל זה.
ולמה בכלל לעשות את זה? כי רוצים להיות חלק. כי לא רוצים שילעגו לך או ידחו אותך. כי לפעמים זו הדרך להרגיש בטוחים בחברה או בעבודה. וכי אם מגיל קטן אומרים לך שוב ושוב איך צריך להתנהג, אתה עשוי ללמוד היטב.
אפילו טוב מדי בשביל שמישהו יבחין כמה קשה לך.
למסקינג ממושך עלולים להיות מחירים: תשישות חברתית, מתח, חרדה, דיכאון ושחיקה. לפעמים גם תחושה שהעצמי הולך לאיבוד בתוך כל ההתאמות האלו. ההסוואה יכולה גם לעכב אבחון, כי מה שמוסתר היטב קשה יותר לזהות.
אז מה עושים עם זה, בבית ובטיפול?
קודם כל מנסים להכיר את הדפוסים. מתי העומס מתחיל לעלות? עם מי? באיזה מקום? שימו לב לאי שקט, לידיים שעולות לכסות את האוזניים, למתח בפנים. נסו להבין אם זה הרעש, המעבר, הדרישות, העייפות או משהו אחר.
ואז בודקים מה עוזר. מקום שקט? הפסקת תנועה? אביזר ויסות בטוח? לוח זמנים חזותי שמבהיר מה עומד לקרות? אפשרות לבחור, לבקש מרחב או להיעזר בתמונות כדי לבטא רגש? וגם הדברים הכי בסיסיים, שלפעמים נשכחים בתוך כל ההסברים המקצועיים: שינה, שתייה ואוכל.
ועוד משהו לפני שאנחנו הופכים גם את המסקינג למשהו שחייבים מיד להפסיק. ההסוואה יכולה לעזור במצבים מסוימים. לא כל אוטיסט מסווה, ולא כל אדם מופנם או חרד חברתית הוא אוטיסט. כולנו מתאימים את עצמנו לסביבה במידה כלשהי. אצל אוטיסטים ההתאמה הזו יכולה להיות מתמשכת יותר ולדרוש הרבה יותר מאמץ.
לכן, כשאנחנו רואים שהילד משתלב, כדאי להתעניין גם במה שנדרש ממנו כדי להשתלב. האם הוא יכול לזוז באופן שטבעי לו, להקשיב לגוף, להציב גבול?
הוא כבר משקיע הרבה בללמוד איך להיות איתנו.
כדאי שגם אנחנו נלמד איך להיות איתו או איתה. |